פרשת נח

תיאור

מה רבה השמחה שהיתה קופצת על חוקרי המקרא או על שונאי ישראל שלא מבין החוקרים, בהימצא איזו מציאה ארכיאולוגית חדשה ובה חומר ספרותי קדום, אשר על פיו אפשר היה לקום ולחרוץ משפט על התורה, סיפוריה וחוקיה: ״גנובה היא בידכם״, ״לא מקורית היא" וכן הלאה וכן הלאה.

בטענות אלה חבויה אי־הבנה — שוגגת או זדונית — ביסודות של התורה כולה. לא באברהם פותחת התורה ולא הוא ראשית האדם. הוא נבחר — משמע שהיה מתוך מה לבחור. יתר על כן: בעצם סיפור הבריאה (והרי הרבו חכמי ישראל והוגיו להדגיש כל כד את העקרון של בריאה יש מאין) נאמר כי אלוהים יצר את האדם מן העפר, כלומר מחומר קיים. אלא מאי? אין החומר עיקר אלא הרוח אשר מפיחים לתוכו, הדמות אשר מכיירים ממנו. הטעם אשר ניתן בו.

אם ניטול כלל זה בידינו, נבין מה תמימות ומה כסל יש בטענה נגד התורה כי החומר שלה אינו מקורי, גנוב הוא משל בבל או שומר וכיוצא בהן מתרבויות קדם אשר לפני משה ולפני אברהם. אם ספרות קדומה זו בידינו היא גילוי, הרי בימי המקרא לא היתה גילוי. כי אם דברים מפורסמים, ולא בחומר הסיפורים בא החידוש כי אם בהארתו האידיאית.

אחת המציאות האלו אשד שימשו בידי רבים קרניים לנגח בהן את התורה — היו לוחות גלגמש, האפוס הבבלי הקדום. שבו אנו מוצאים את סיפור המבול בהרחבה רבה, ובמקומות אחדים כמעט בצורה מילולית מקבילה לפסוקים בתורה. ומכינו שאפוס זה ללא ספק קדום הוא לתורה, קדום לימי משה ואף קדום לימי אברהם. הרי פשוטה ההוכחה כי הסיפור שבתורה הוא — בלשוננו — ״פלאגיאט״. גניבה ספרותית.

שני הצדדים, הפוגעים והנפגעים גם יחד, לא חדרו לעומקה של תורה, לא התבוננו בהבדל שבין שגי הסיפורים. ראו חומר ולא ראו נשמה, ראו גולם ולא ראו דמות. לא תפשו כלל כי עיקרה של תורה הוא: מתן־טעם לחסר־טעם.

מתוך הגיונות מקרא

Facebook0Twitter0Google+0Email

פרטים

  • קטגוריה:
  • תאריך פרסום במאגר: 01/10/2013
  • הוצאה לאור: מתוך הגיונות מקרא
צפו בגרסה המלאה במאגר